פסק-דין בתיק ת"א 12899-01-10

מבוא

1.         שתי תובענות שהגישה התובעת כנגד הנתבעים ואשר הדיון בהן אוחד:

א.         ב-ת.א. 12899-01-10 - תבעה התובעת סך של 1,000,000 ש"ח  בגין תשלום דמי שימוש ראויים, פגיעה מהותית בזכויותיה הקנייניות ועגמת נפש.

ב.         ב-ת.א. 12937-01-10 - תבעה התובעת את פינויים של הנתבעים מהמקרקעין שבבעלותה - גוש 6720 חלקה 238/1 ו-238/2 (להלן: " המקרקעין").

רקע כללי בקצירת האומר

תאור הצדדים

2.         התובעת הגב' יונה יהושע הייתה נשואה למר יעקב יהושע ז"ל אשר היה אח של אמו של נתבע 1. נתבע מס' 1 הינו בנו של אחיה של התובעת מר יהודה טליב בנדלה (להלן " בנדלה"). נתבע מס' 2 הינו בנו של הנתבע מס' 1.

            עינינו הרואות כי המדובר בסכסוך משפטי כואב וארוך בן למעלה מ-15 שנים, בין בני אותה משפחה. יש להצר על כי לא השכילו הם, להביא המחלוקות ביניהם לידי פתרון מחוץ לכתלי בית המשפט.

            אין לי בפתח פסה"ד אלא לצטט ולהצטרף  , לדברי ביהמ"ש העליון בבע"מ 4689/08 (כב' הש' א. רובינשטיין) בעניינם  של התובעת ובנדלה ,אשר לא נס ליחם אף כעת   "... בחתימת הדברים אביע צער על שבני משפחה קרובים ביותר מנהלים התביעות בשלש ערכאות, על כל המשתמע בעגמת נפש ובחסרון כיס".

3.         במסגרת תביעתה לסעד הכספי טענה התובעת, בין היתר, כי היא בעלת הזכויות החוקיות והבלעדיות במקרקעין המצויים ברח' הנגב 51 פינת רח' הזאב בגני תקווה, זאת כפי שנקבע בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב יפו ב-ע"מ 1295/04 מיום 14.11.07 (להלן: " פסק המחוזי"). בר"ע שהוגשה לביהמ"ש העליון בקשר לפסק המחוזי, נדחתה ביום 2.9.08 (בע"מ 4689/08).

4.         בגדרי תביעתה ב-ת.א. 12937-01-10 ולאור המפורט לעיל, תבעה התובעת פינוי הנתבעים משטח פלישה בגודל של כ-60 מ"ר בצד המערבי של המקרקעין שם מנהלים הנתבעים כיום עסק לממכר פיצוחים ( להלן : "החנות " או "הקיוסק " ). 

5.         לטענת התובעת, הנתבעים סירבו ומסרבים לפנות את המקרקעין שזכויותיה בהם הוכרו במפורש על ידי ביהמ"ש המחוזי,  אשר הפך פסק דין מיום 19.7.04 שניתן על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה ב-תמ"ש 80960/97, ולפיכך זכאית היא לסעדים שפורטו בתביעתה כדלהלן:

א.         תשלום דמי שכירות ראויים החל משנת 1990 בסך 240,000$ (1,000$ × 240 חודשים).

            ב.         בגין פגיעה מהותית בזכויותיה הקנייניות - 1,000$ לחודש.

ג.          בגין עגמת נפש - 500,000 ש"ח.

6.         הנתבעים בכתבי הגנתם טענו להיותם ולהיות בנדלה, בעלי רשות בלתי הדירה באותו חלק המקרקעין (קיוסק) שהם מחזיקים בו מזה שנים.

            לשיטתם, כל שתתקבל טענתם כנגד סילוק ידם מהמקרקעין וימצא כי הימצאותם במקום הינה כדין, יש לדחות התובענה כנגדם.

7.         הנתבעים מבהירים כי הם מחזיקים אך ורק במבנה קיוסק בשטח מצומצם ע"ג המקרקעין, כאשר בנדלה והם מחזיקים בקיוסק מזה כ-45 שנה, בהסכמת התובעת.

8.         לטענת הנתבעים, עילת התביעה קמה לתובעת אם בכלל בשנת 2008, לאחר פסק דינו של ביהמ"ש העליון, והיא אינה זכאית לסעד כלשהו בגין החזקתם במקרקעין עובר למועד מתן פסק המחוזי.